תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אִם רָצָה מֵבִיא זֵיתִים וְנוֹתְנָן תַּחַת הַמָּמָל וְהוֹלֵךְ וּבָא עֲלֵיהֶן. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא דוֹמִין זֵיתִים לָעֲנָבִים. עֲנָבִים דִּיהוֹת וְנוֹתְקוֹת אֶת הַיַּיִן זֵיתִין קָשִׁין וְאֵינָן נוֹתְקִין אֶת הַשֶּׁמֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. שם דר' יוסי בר' יהודה אומר מביא זיתים בקופה ונותן לתוך הממל והיא הרכב העליונה שמפרכין בה הזיתים ומהלך בהן שתי וערב וכלומר דס''ל דדין זיתים כמו דין ענבים ומשהילך בהן שתי וערב צריך לתרום אמרו לו אינו דומה זיתים לענבים ענבים רכות ונותקות את יינן זיתים קשין וכו' למאי דגריס הכא ענבים דיהות היינו הך שהן מנתקין את היין משהילכו בהן שתי וערב ולפיכך חששו בהן לתרום מיד קודם שיטמאו אבל לא חששו כל כך בשמן שהזיתים קשים ועד שיטענו הקורה עליהו או לר''ש עד שיטחנו אין נותקין את השמן:
מֵאֵימָתַי תוֹרְמִין אֶת הַזֵּיתִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי 16b מִשֶּׁיִּטָּחַנּוּ. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי מִשֶּׁיִּטְעַנּוּ. נִיחָא לְמָאן דָּמַר מִשֶּׁיִּטְעַנּוּ. לְמָאן דָּמַר מִשֶּׁיִּטָּחַנּוּ לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַדְּרוֹכוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהִלְּכוּ בָּהֶן שְׁתִי וָעֵרֶב מְטַמְּאִין אֶת הַבּוֹר מִיַּד. אֶלָּא כָאן בְּיַיִן כָאן בְּשֶׁמֶן. וְלֹא הוּא יַיִן הוּא שֶׁמֵן מַה בֵּין יַיִן מַה בֵּין שֶׁמֶן. יַיִן טוּמְאָתוֹ מְצוּיָה. שֶׁמֶן אֵין טוּמְאָתוֹ מְצוּיָה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא כָּאן וְכָאן הַטּוּמְאָה מְצוּיָה אֶלָּא שֶׁהַטּוּמְאָה מְצוּיָה בַּיַּיִן יוֹתֵר מִבַּשֶּׁמֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
אית תניי תני. דפלוגתא היא בתוספתא שם לת''ק משיטענו. משינתנו במעטן דאז מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ''ט דטהרות א''נ משיטענו הקורה עליהן רש''א משיטחנו בריחיים ופריך ניחא וכו'. אלא למ''ד משיטחנו והא לא כן א''ר יוחנן וכו' וכדלעיל וכדמפרש ר' חייא בר אדא כאן וכאן מצויה אלא שביין יותר היא מצויה וחששו משהילכו בדרוכות שתי וערב שצריך לתרום בטהרה:
משנה: הָאוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בְּתוֹכוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו בְּתוֹכוֹ וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר זֶה בְּתוֹכוֹ רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קוֹרֵא שֵׁם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁאוֹמֵר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. רִבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר הָאוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי מִמֶּנּוּ עָלָיו קוֹרֵא שֵׁם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר הָאוֹמֵר עִישּׂוּר מַעֲשֵׂר זֶה עָשׂוּי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו קָרָא שֵׁם. הַמַּקְדִּים תְּרוּמָה לַבִּיכּוּרִים. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַתְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי שֶׁנֶּאֱמַר מְלֵאָֽתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר. וּמְנַיִין שֶׁיִּקְדְּמוּ הַבִּיכּוּרִים לַתְּרוּמָה. זֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית וְזֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית. אֶלָּא יִקְדְּמוּ הַבִּיכּוּרִים שֶׁהֵן בִּיכּוּרִים לַכֹּל וּתְרוּמָה לָרִאשׁוֹן שֶׁהִיא רִאשׁוֹנָה וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית.
Pnei Moshe (non traduit)
ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית. התרומת מעשר שבו ותרומה קרויה ראשית לפיכך יקדים המעשר ראשון להשני:
אלא. דהיינו טעמא יקדמו הבכורים שהן בכורים לכל דלהכי קרינהו רחמנא בכורים שהחיוב חל על הפירות כשביכרו בעודן במחובר לקרקע כדתנן לקמן ריש פ''ג דביכורים:
ומנין שיקדמו הבכורים לתרומה. ומנין שבדין הוא שיקדמו הבכורים הלא זה קרוי תרומה וראשית וזה וכו' דבכורים קרוין תרומה כדכתיב ותרומת ידך ואמר מר אלו בכורים דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב בהו ראשית ותרומה כתיב בה ראשית דגנך ומה הטעם שהבכורים קודמים:
עישור מעשר זה עשוי תרומת מעשר עליו. ראב''י ס''ל דבתרומת מעשר לא מהני קריאת שם עד שיפריש המעשר בתחילה ואם אח''כ אמר עישור מעשר זה סתם יהא עשוי תרומת מעשר עליו קרא שם והלכה כחכמים:
מתני' המקדים תרומה. להפרישה קודם לביכורים וכן מעשר ראשון וכו' אע''פ שהוא עובר בלא תעשה וכו' כדמפרש דהל''ת הוא דכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר דאמר רחמנא לא תאחר דבר שראוי להקדימו אפ''ה אם עשה מה שעשה עשוי:
מתני' האומר תרומת הכרי הזה בתוכו. ולא קבע מקום וכן במעשר ובתרומת מעשר:
רש''א קרא שם. דס''ל דזה מיקרי שיריה ניכרין דכיון דאמר בתוכו באמצע קאמר והאיכא סביביו ניכרין:
עד שאומר בצפונו או בדרומו. דצריך לקבוע מקום מסוים ואם לא ציין המקום לא אמר כלום:
ר''א תסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו. מוסיף אדר''ש דאפי' לא אמר בתוכו אלא ממנו עליו קרא שם:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּבֵית שַׁמַּאי דְּבֵית שַׁמַּאי אָֽמְרִין קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אתייא דר''ש כב''ש. דלעיל בפ''ק בהלכה ד' גבי התורם זיתים על השמן דקאמרי ב''ש תרומת עצמן בהן וכדמפרשי חברייא התם בשם ר' יוחנן ואפי' על אתר כלומר אפי' אמר בבת אחת ומיד הרי כאן תרומה על הזיתים ועל השמן חיילא התרומה על הזיתים ואע''ג דכאן הוי כמדומע שהרי לא סיים מקום שזו היא תרומת הזיתים וזו היא תרומת השמן דהא בבת אחת על הזיתים ועל השמן קאמר ואפ''ה קסברי ב''ש דמיהת תרומת הזיתים תרומה היא דקדשה אף במדומע וכן סברת ר''ש הכא דקדשו מדומעין ואע''פ שלא סיים המקום:
עַד כְּדוֹן בְּאוֹמֵר בְּתוֹכוֹ אָמַר בּוֹ מָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁבְּחֵפֶץ זֶה מְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת הַלָּלוּ וְלֹא קָרָא לוֹ שֵׁם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קוֹרֵא לוֹ שֵׁם וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיֹּאמַר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. הָדָא אָֽמְרָה הִיא תוֹכוֹ הִיא בוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה היא תוכו היא בו. לר''ש דלא שנא דהרי כאן לא אמר שבתוך החפץ זה ואפ''ה מהני לדידיה:
וחכ''א לא עשה כלום. עד שיקבע מקום לצפונו או לדרומו שבחפץ שיהא זה מחולל כנגד אותו האיסר:
נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא דמעשר שני בסוף פ''ג האומר מעשר שני שבחפץ זה שהיה מונח באיזה חפץ מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום. כצ''ל וכן הוא בתוספתא שלא חילל אלא המקצת שבהחפץ בלא קביעת מקום ר''ש אומר קרא שם ומחולל כנגד אותן מקצת המעות:
עד כדון. עד כאן לא שמענו לר''ש אלא באומר בתוכו ואם אמר בו מהו דמי נימא דוקא בשאומר בתוכו הוי כאומר באמצע הכרי או דלמא דלא קפיד ר''ש כלל ואפי' באומר בו מהני:
דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי אֶבוּדַמָא דְחֵיפָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם. וַהֲרֵמוֹתֶם. מַה מַחֲשָׁבָה בִמְסוּייָם. אַף הַתּוֹרֵם בִּמְסוּייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מה מחשבה במסוים. כלומר כשהוא מחשב לתרום ודאי מסיים הוא במחשבתו כך וכך ראוי לתרום מן הכרי הזה ובמקום פלוני דאי לאו הכי לא כלום הוא דהרי כשגילתה לנו התורה דתרומה ניטלת במחשבה היינו לומר שיחשב ששם או שם תהיה התרומה ובזה הוי כקורא לה שם דאי במחשב בעלמא לתרום מה מחשבה היא זו ומאי ניטלת במחשבה דקאמר אלא ע''כ דמשמע דהמחשבה שלו חלה במקום שחישב שתהיה תרומה וניטלת משם במחשבה זו אף כשהוא תורם אח''כ וקורא שם יהא במסוים שיהא ניכר המקום שקורא שם להתרומה כפי אשר חישב במחשבתו לתרום דכל זמן שלא סיים המקום לאו כלום הוא:
ר' זעירא וכו'. מהכא דכתיב ונחשב לכם וגו'. וילפינן מכאן דתרומה גדולה ניטלת במחשבה כדאמרי' לעיל בפ''ק ומדכתיב לעיל מניה והרמותם ממנו וגו' מקשינן קריאת שם התרומה להמחשבה שמחשב בתחילה כמה יתרום:
דברי חכמים. כלומר ולדברי חכמים דקאמרי עד שיקבע מקום מהיכא ילפא להו:
אֵימָתַי הוּא עוֹבֵר. רִבִּי חִייָא בַּר בָּא אוֹמֵר מִתְּחִילָּה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר בְּסוֹף. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן לְסִירוּף הַכְּרִי נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר וָוא עוֹבֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אֵינוֹ עוֹבֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
אימתי הוא עובר. להא דתנינן במתני':
מתחילה. כשמקדים תרומה לבכורים כבר הוא עובר על הלאו:
בסוף. עד שיפריש הכל שלא על הסדר אז הוא עובר על לאו זה:
מה נפק מביניהון. כלומר הא ודאי איכא בינייהו אם אח''כ הפריש המעשרות כסדר דלר' שמואל אינו עובר אלא דקמ''ל דגם בהא דלקמיה איכא בינייהו:
לסירוף הכרי. נמי נפק מביניהון אם אחר שהקדים התרומה נשרף הכרי ולא היה יכול להפריש עוד שאר המעשרות דלר' חייא כבר עבר ולר' שמואל אינו עובר ואע''פ שלא תיקן כאן כלל להפריש השאר על הסדר:
רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה מִן מַה שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָא אָמַר לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מֵתִיבִין קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְשָׁתִיק. מַה עוֹבֵר לוֹקֶה אוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵינוֹ לוֹקֶה. מַה קִייֵם רִבִּי יוֹחָנָן מְלֵאָֽתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר. פָּתַר לָהּ בְּבִעוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מן מה שעובר בל''ת וכו'. כלומר דמפרש דמנלן דמה שעשה עשוי וקאמר דמהא גופיה ידעינן דאם עובר הוא בל''ת ולוקה על זה וכדמסיים ר' חמא בשם ר' יוסי ב''ת דס''ל דלוקה א''כ ממילא אתה יודע דמה שעשה עשוי דאל''ה אמאי לקי הא לא מהני מידי מאי דעביד:
מתיבין קומי ר' יוחנן. שאלו אותו הא דלקמיה והוא שתיק ולא השיב כלום:
מה עובר. דקתני במתני' אם לוקה הוא על שעבר הלאו הזה כשאר חייבי לאוין שבתורה או אינו לוקה כ''א עובר על הלאו בלבד. אתא ר' יעקב. וקאמר דבהדיא השיב ר' יוחנן ואמר אינו לוקה:
מה קיים ר' יוחנן וכו'. ומ''ש זה משאר לאוין:
פתר לה בביעור. דלא כאמר לאו זה אלא על הביעור המעשרות ולא על סדר הפרשתן:
אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בַּר שַׁמַּאי הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי סָאִין וּכְרִי אֶחָד וְאָמַר אֶחָד מִן הַסָּאוֹת הַלָּלוּ עֲשׂוּיָה תְרוּמָה עַל הַכְּרִי הַזֶּה קִידְּשָם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶהוּ. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כְּרִייִם וּסְאָה אַחַת וְאָמַר הֲרֵי זֶה תְרוּמָה עַל אֶחָד מִן הַכְּרִייִם הַלָּלוּ נִיתְקָן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
קידשם ואין ידוע איזהו. כלומר סאה אחת מאותן שתי סאין תרומה היא אלא שאין ידוע איזו היא והרי שתיהן תרומה מספק וכן היו לפניו שני כריים וכו' ואמר על אותה סאה ה''ז תרומה על אחד מן שני כריים הללו ניתקן אחד מהן אבל אינו ידוע איזה היא שנתקן וכיון שכן שניהן טבל מספק:
תְּרוּמַת שְׁנֵי כְּרִייִם כְּאַחַת מַהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין.
Pnei Moshe (non traduit)
תרומת שני כריים באחת מהו. אם היו לפניו שני כריים ואמר תרומה של שניהם בכרי אחד מהן וכגון שאמר בצפונו או בדרומו דאל''כ אין כאן מקום מסוים כלל ולא אמר כלום וכחכמים דמתני' אלא ודאי דסיים המקום ולא נודע באיזה מהן מהו הדין:
ר' יוחנן אומר קדשו מדומעין. כלומר הרי יש כאן תרומה אלא שלא נודע באיזה מהן ושניהן קידשו להיות מדומעין מהתרומה:
ר''ל סבר דלא קדשו כלל להיות מדומעין מכיון דלא נודע באיזה הכרי קבע התרומה והכי מייתי לפלוגתייהו לעיל בפ''ז דדמאי בהלכה ז':
אָמַר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בִצְפוֹנוֹ מֵחֶצְיוֹ וּלְצָפוֹן מְדוּמֶּע דִּבְרֵי רִבִּי וְנָסַב פַּלְגָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין כִי חַד מִן אַרְבָּעָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹטֶל תְּרוּמָתוֹ מִצְּפוֹן צְפוֹנוֹ חַד מִן תּוֹמַנִייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
רשב''ג אומר נוטל תרומתו מצפון צפונו. דס''ל דכמו שמחלק חלק הצפון לרחבו לחכמים דאמרי חולק את הכרי כמין כי כך הוא חולק עוד ג''כ לארכו של אותו החלק ונוטל ממה שהוא צפון צפונו לאורך ולרוחב ונמצא הוא חד מן תומניייא חלק השמינית שבכרי:
וחכ''א עושה אותה כמין כי. כלומר שחולק את הכרי לשנים ואותו החלק של צפון חולקו עוד לשנים וזהו כמין כי יונית והחלק הצפון שבצפון זהו המדומע ונמצא חד מן ארבעה שהוא רובע הכרי מדומע:
מחציו ולצפון מדמע. דברי רבי. כדמפרש ואזיל לדברי רבי ונסב פלגא כלומר דס''ל דכל חציו של צפון הוא מדומע לתרומה ונוטל החציו של הכרי ולפי שלא פירש התרומה רואין כל החציו כמדומע:
אמר תרומת הכרי הזה בצפונו. תוספתא היא במכלתין פ''ד:
אָמַר תְּרוּמַה הַכְּרִי הַזֶּה וְזֶה בְזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מָקוֹם שֶׁנִּסְתַּייְמָה תְרוּמָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שָׁם שֶׁנִּסְתַּייְמָה תְרוּמָתוֹ שֶׁל שֵׁינִי. רִבִּי יִצְחָק בַּר 17a לָֽעְזָר בָּעֵי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ הַכְּרִי וְאָמַר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בְּתוֹכוֹ מָקוֹם שֶׁנָּֽפְלָה אוֹתָהּ סְאָה שָׁם נִסְתַּייְמָה תְרוּמָה שֶׁל כְּרִי.
Pnei Moshe (non traduit)
סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי. ואותו הכרי של טבל הוא וכגון שנפלה למאה וא''כ אותה סאה תרומה דינה שתעלה ואינה עושה הכרי מדומע אלא ששוב אמר תרומת הכרי הזה בתוכו והשתא הבעיא אי נימא דה''נ אמרינן דמקום שנפלה אותה סאה של תרומה שם ג''כ נסתיימה תרומה של הכרי דמכיון דיש כאן תרומה ודאית שנפלה אותו המקום שאצלה הוי כמקום מסוים לקריאת שם של תרומת הכרי ונמצא עכשיו נתרבה התרומה ועושה לכל הכרי מדומע או לא ולא איפשיטא:
רבי יצחק בר' לעזר בעי. דהשתא מכיון דאמרת דאם יש כאן מקום מסוים לתרומה אחת מהני נמי לקריאת שם תרומה שקרא לשנייה להיות אצלה ג''כ כמקום המסוים אי נימא דה''ה נמי לענין תרומה שנפלה דליהני לקריאת שם תרומה להיות אצלה ולדונה כמו שיש לה מקום מסוים כדנקט ואזיל:
א''ר יוחנן מקום וכו'. כלומר דקמ''ל דאע''ג דלא ציין בפירוש לתרומת כרי השני אפ''ה מהני מכיון דציין תרומת הראשון בו אמרינן דמקום המסויים שנסתיימה תרומת הראשון שם גם כן נסתיימה תרומתו של השני דכיון דאמר ושל זה בזה דעתו היה שאצל תרומת הראשון תהיה תרומת השני והוי כמו שציין מקום גם לתרומת השני:
אמר תרומת הכרי הזה וזה בזה. כלומר היו שני כריים לפניו לתרום אותן ואמר על אחד תרומת הכרי הזה יהא בצפונו או בדרומו כדינו אליבא דחכמים ואמר על הכרי השני ושל זה יהא ג''כ בזה הכרי הראשון ולא פירש היכן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source