Troumot
Daf 16b
משנה: הָאוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בְּתוֹכוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו בְּתוֹכוֹ וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר זֶה בְּתוֹכוֹ רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קוֹרֵא שֵׁם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁאוֹמֵר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. רִבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר הָאוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי מִמֶּנּוּ עָלָיו קוֹרֵא שֵׁם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר הָאוֹמֵר עִישּׂוּר מַעֲשֵׂר זֶה עָשׂוּי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו קָרָא שֵׁם. הַמַּקְדִּים תְּרוּמָה לַבִּיכּוּרִים. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַתְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי שֶׁנֶּאֱמַר מְלֵאָֽתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר. וּמְנַיִין שֶׁיִּקְדְּמוּ הַבִּיכּוּרִים לַתְּרוּמָה. זֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית וְזֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית. אֶלָּא יִקְדְּמוּ הַבִּיכּוּרִים שֶׁהֵן בִּיכּוּרִים לַכֹּל וּתְרוּמָה לָרִאשׁוֹן שֶׁהִיא רִאשׁוֹנָה וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית.
Traduction
Si quelqu’un déclare que l’oblation due sur ce monceau de blé y soit contenue (108)Babli, Eruvin 37b., ainsi que la dîme et le centième de dîme, cette désignation nominale suffit, selon R. Simon; au contraire, selon les autres sages, il faut désigner l’emplacement en indiquant le nord ou le sud. Selon R. Eliezer Hasma, la désignation nominale est valable en disant seulement que l’on réserve dans le monceau de blé la part sacerdotale. Selon R. Eliezer b. Jacob, la désignation est valable lorsque l’on dit (109)Lorsqu'un lŽvite veut fixer ce qu'il doit au cohen. que la dîme de cette dîme doivent former l’oblation de la dîme, ou 100e. Si par une anticipation erronée on a prélevé l’oblation (113)Babli, Temoura 5a. avant les prémices, ou la 1re dîme avant l’oblation, ou la 2e dîme avant la première, ce qui est fait est valable, quoique l’on transgresse une interdiction, parce qu’il est dit (Ex 22, 28): Tu ne tarderas pas à offrir de ton abondance (blé) et de les liqueurs (114)L'ordre rigoureux est indispensable.. Comment sait-on que la remise des prémices doit précéder l’oblation sacerdotale? C’est qu’il est dit de l’une et de l’autre: oblation et principe (Dt 12, 27 ); (Ex 23, 19 ); (Nb 18, 4); mais les prémices doivent précéder, parce que ce sont les premiers fruits mûrs (115)Ou encore, il faut tenir compte de ce que ce prŽcepte est exprimŽ dans la Bible ((Ex 23, 27)) avant les autres.. De même, l’oblation doit précéder la première dîme, parce qu’elle est qualifiée de ''principe''; et cette dîme, ou celle des Lévites précède la seconde (que l’on consomme à Jérusalem), parce qu’elle contient une parcelle de ce principe (ou 100e d’oblation dû au sacerdote).
Pnei Moshe non traduit
מתני' האומר תרומת הכרי הזה בתוכו. ולא קבע מקום וכן במעשר ובתרומת מעשר:
רש''א קרא שם. דס''ל דזה מיקרי שיריה ניכרין דכיון דאמר בתוכו באמצע קאמר והאיכא סביביו ניכרין:
עד שאומר בצפונו או בדרומו. דצריך לקבוע מקום מסוים ואם לא ציין המקום לא אמר כלום:
ר''א תסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו. מוסיף אדר''ש דאפי' לא אמר בתוכו אלא ממנו עליו קרא שם:
עישור מעשר זה עשוי תרומת מעשר עליו. ראב''י ס''ל דבתרומת מעשר לא מהני קריאת שם עד שיפריש המעשר בתחילה ואם אח''כ אמר עישור מעשר זה סתם יהא עשוי תרומת מעשר עליו קרא שם והלכה כחכמים:
מתני' המקדים תרומה. להפרישה קודם לביכורים וכן מעשר ראשון וכו' אע''פ שהוא עובר בלא תעשה וכו' כדמפרש דהל''ת הוא דכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר דאמר רחמנא לא תאחר דבר שראוי להקדימו אפ''ה אם עשה מה שעשה עשוי:
ומנין שיקדמו הבכורים לתרומה. ומנין שבדין הוא שיקדמו הבכורים הלא זה קרוי תרומה וראשית וזה וכו' דבכורים קרוין תרומה כדכתיב ותרומת ידך ואמר מר אלו בכורים דכתיב ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב בהו ראשית ותרומה כתיב בה ראשית דגנך ומה הטעם שהבכורים קודמים:
אלא. דהיינו טעמא יקדמו הבכורים שהן בכורים לכל דלהכי קרינהו רחמנא בכורים שהחיוב חל על הפירות כשביכרו בעודן במחובר לקרקע כדתנן לקמן ריש פ''ג דביכורים:
ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית. התרומת מעשר שבו ותרומה קרויה ראשית לפיכך יקדים המעשר ראשון להשני:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּבֵית שַׁמַּאי דְּבֵית שַׁמַּאי אָֽמְרִין קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין.
Traduction
R. Yossé bar Aboun dit au nom de Yohanan: l’opinion exprimée ici par R. Simon est conforme à celle de Shammaï, qui fit (I, 4) qu’en cas de prélèvement d’olives pour libérer l’huile, l’oblation est bonne; parce que la partie sacrée est mêlée au reste; de même, ici, R. Simon dit que le sacré peut se trouver mêlé au reste, sans autre désignation plus spéciale, et que l’oblation est valable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אתייא דר''ש כב''ש. דלעיל בפ''ק בהלכה ד' גבי התורם זיתים על השמן דקאמרי ב''ש תרומת עצמן בהן וכדמפרשי חברייא התם בשם ר' יוחנן ואפי' על אתר כלומר אפי' אמר בבת אחת ומיד הרי כאן תרומה על הזיתים ועל השמן חיילא התרומה על הזיתים ואע''ג דכאן הוי כמדומע שהרי לא סיים מקום שזו היא תרומת הזיתים וזו היא תרומת השמן דהא בבת אחת על הזיתים ועל השמן קאמר ואפ''ה קסברי ב''ש דמיהת תרומת הזיתים תרומה היא דקדשה אף במדומע וכן סברת ר''ש הכא דקדשו מדומעין ואע''פ שלא סיים המקום:
עַד כְּדוֹן בְּאוֹמֵר בְּתוֹכוֹ אָמַר בּוֹ מָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁבְּחֵפֶץ זֶה מְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת הַלָּלוּ וְלֹא קָרָא לוֹ שֵׁם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קוֹרֵא לוֹ שֵׁם וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיֹּאמַר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. הָדָא אָֽמְרָה הִיא תוֹכוֹ הִיא בוֹ.
Traduction
Jusqu’à présent, on sait que l’oblation est valable si l’on a dit qu’elle soit au milieu du monceau (c’est presque lui désigner une place); mais si l’on a seulement dit qu’elle y soit, quelle sera sa valeur? On peut le savoir par ce qui suit (110)Tossefta sMaassersser Sheni, 3: si l’on dit que la seconde dîme contenue dans cet objet soit rachetée par cet argent, sans autre désignation nominale, celle-ci est valable, selon R. Simon; mais, selon les autres sages, elle est nulle, jusqu’à la désignation précise, en indiquant l’angle nord ou sud. Donc, cela revient au même de dire au milieu, ou au dedans.
Pnei Moshe non traduit
עד כדון. עד כאן לא שמענו לר''ש אלא באומר בתוכו ואם אמר בו מהו דמי נימא דוקא בשאומר בתוכו הוי כאומר באמצע הכרי או דלמא דלא קפיד ר''ש כלל ואפי' באומר בו מהני:
נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא דמעשר שני בסוף פ''ג האומר מעשר שני שבחפץ זה שהיה מונח באיזה חפץ מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום. כצ''ל וכן הוא בתוספתא שלא חילל אלא המקצת שבהחפץ בלא קביעת מקום ר''ש אומר קרא שם ומחולל כנגד אותן מקצת המעות:
וחכ''א לא עשה כלום. עד שיקבע מקום לצפונו או לדרומו שבחפץ שיהא זה מחולל כנגד אותו האיסר:
הדא אמרה היא תוכו היא בו. לר''ש דלא שנא דהרי כאן לא אמר שבתוך החפץ זה ואפ''ה מהני לדידיה:
דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי אֶבוּדַמָא דְחֵיפָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם. וַהֲרֵמוֹתֶם. מַה מַחֲשָׁבָה בִמְסוּייָם. אַף הַתּוֹרֵם בִּמְסוּייָם.
Traduction
Quant à l’avis des sages (d’exiger une détermination de place précise), en voici la raison, selon R. Zeira au nom de R. Abdima de Hipa, au nom de R. Simon b. Lakish: Le texte biblique (Nb 18, 27): Votre oblation vous sera comptée, etc., suivi du terme vous prélèverez, implique une analogie entre la pensée et le prélèvement, tous deux devant avoir en vue une place déterminée.
Pnei Moshe non traduit
דברי חכמים. כלומר ולדברי חכמים דקאמרי עד שיקבע מקום מהיכא ילפא להו:
ר' זעירא וכו'. מהכא דכתיב ונחשב לכם וגו'. וילפינן מכאן דתרומה גדולה ניטלת במחשבה כדאמרי' לעיל בפ''ק ומדכתיב לעיל מניה והרמותם ממנו וגו' מקשינן קריאת שם התרומה להמחשבה שמחשב בתחילה כמה יתרום:
מה מחשבה במסוים. כלומר כשהוא מחשב לתרום ודאי מסיים הוא במחשבתו כך וכך ראוי לתרום מן הכרי הזה ובמקום פלוני דאי לאו הכי לא כלום הוא דהרי כשגילתה לנו התורה דתרומה ניטלת במחשבה היינו לומר שיחשב ששם או שם תהיה התרומה ובזה הוי כקורא לה שם דאי במחשב בעלמא לתרום מה מחשבה היא זו ומאי ניטלת במחשבה דקאמר אלא ע''כ דמשמע דהמחשבה שלו חלה במקום שחישב שתהיה תרומה וניטלת משם במחשבה זו אף כשהוא תורם אח''כ וקורא שם יהא במסוים שיהא ניכר המקום שקורא שם להתרומה כפי אשר חישב במחשבתו לתרום דכל זמן שלא סיים המקום לאו כלום הוא:
מֵאֵימָתַי תוֹרְמִין אֶת הַזֵּיתִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי 16b מִשֶּׁיִּטָּחַנּוּ. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי מִשֶּׁיִּטְעַנּוּ. נִיחָא לְמָאן דָּמַר מִשֶּׁיִּטְעַנּוּ. לְמָאן דָּמַר מִשֶּׁיִּטָּחַנּוּ לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַדְּרוֹכוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהִלְּכוּ בָּהֶן שְׁתִי וָעֵרֶב מְטַמְּאִין אֶת הַבּוֹר מִיַּד. אֶלָּא כָאן בְּיַיִן כָאן בְּשֶׁמֶן. וְלֹא הוּא יַיִן הוּא שֶׁמֵן מַה בֵּין יַיִן מַה בֵּין שֶׁמֶן. יַיִן טוּמְאָתוֹ מְצוּיָה. שֶׁמֶן אֵין טוּמְאָתוֹ מְצוּיָה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא כָּאן וְכָאן הַטּוּמְאָה מְצוּיָה אֶלָּא שֶׁהַטּוּמְאָה מְצוּיָה בַּיַּיִן יוֹתֵר מִבַּשֶּׁמֶן.
Traduction
A quel moment prélève-t-on l’oblation des olives? Selon les uns, lorsqu’on les a fait passer sous la meule pour les comprimer une seconde fois; selon les autres, dès qu’elles ont passé au pressoir, chargées de la poutre. On comprend ce dernier avis; mais, comment expliquer le précédent? R. Yohanan n’a-t-il pas dit que quand les ouvriers de la cuve l’ont parcourue en long et en large, ils rendent la cuve impure? (pourquoi n’est-elle pas impure dès la 1ère compression)? C’est que cet avis de R. Yohanan est exprimé au sujet du vin, tandis qu’ici il s’agit de l’huile. Mais ne sont-ce pas tous deux des liquides et quelle différence y a-t-il entre eux? C’est que le vin est plus souvent sujet à un contact impur (chacun voulant le goûter) que l’huile. Selon R. Hiya b. Ada, l’impureté survient aussi bien dans un cas que dans l’autre; seulement, elle est plus fréquente pour le vin que pour l’huile.
Pnei Moshe non traduit
אית תניי תני. דפלוגתא היא בתוספתא שם לת''ק משיטענו. משינתנו במעטן דאז מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ''ט דטהרות א''נ משיטענו הקורה עליהן רש''א משיטחנו בריחיים ופריך ניחא וכו'. אלא למ''ד משיטחנו והא לא כן א''ר יוחנן וכו' וכדלעיל וכדמפרש ר' חייא בר אדא כאן וכאן מצויה אלא שביין יותר היא מצויה וחששו משהילכו בדרוכות שתי וערב שצריך לתרום בטהרה:
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אִם רָצָה מֵבִיא זֵיתִים וְנוֹתְנָן תַּחַת הַמָּמָל וְהוֹלֵךְ וּבָא עֲלֵיהֶן. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא דוֹמִין זֵיתִים לָעֲנָבִים. עֲנָבִים דִּיהוֹת וְנוֹתְקוֹת אֶת הַיַּיִן זֵיתִין קָשִׁין וְאֵינָן נוֹתְקִין אֶת הַשֶּׁמֶן.
Traduction
On a enseigné que R. Yossé bar R. Juda dit: si l’on veut, on place les olives sous la pierre meulière; et, après avoir passé auprès d’elles, on en prélève l’oblation (dès lors, elles sont sujettes à devenir impures, selon l’avis de R. Yohanan). Les olives, lui répliqua-t-on, ne ressemblent pas aux raisins: ceux-ci étant mous (peau mince) laissent aisément échapper le vin; tandis que les olives plus fermes, ne perdent pas l’huile facilement (qu’après avoir été foulées).
Pnei Moshe non traduit
תני. שם דר' יוסי בר' יהודה אומר מביא זיתים בקופה ונותן לתוך הממל והיא הרכב העליונה שמפרכין בה הזיתים ומהלך בהן שתי וערב וכלומר דס''ל דדין זיתים כמו דין ענבים ומשהילך בהן שתי וערב צריך לתרום אמרו לו אינו דומה זיתים לענבים ענבים רכות ונותקות את יינן זיתים קשין וכו' למאי דגריס הכא ענבים דיהות היינו הך שהן מנתקין את היין משהילכו בהן שתי וערב ולפיכך חששו בהן לתרום מיד קודם שיטמאו אבל לא חששו כל כך בשמן שהזיתים קשים ועד שיטענו הקורה עליהו או לר''ש עד שיטחנו אין נותקין את השמן:
Troumot
Daf 17a
אָמַר תְּרוּמַה הַכְּרִי הַזֶּה וְזֶה בְזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מָקוֹם שֶׁנִּסְתַּייְמָה תְרוּמָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שָׁם שֶׁנִּסְתַּייְמָה תְרוּמָתוֹ שֶׁל שֵׁינִי. רִבִּי יִצְחָק בַּר 17a לָֽעְזָר בָּעֵי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ הַכְּרִי וְאָמַר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בְּתוֹכוֹ מָקוֹם שֶׁנָּֽפְלָה אוֹתָהּ סְאָה שָׁם נִסְתַּייְמָה תְרוּמָה שֶׁל כְּרִי.
Traduction
– Lorsque pour un premier monceau on a déterminé la place de l’oblation et qu’en nommant celle d’un autre tas on n’a pas fixé la place, on suppose, dit R. Yohanan, que la place désignée pour la première oblation sert aussi à déterminer la seconde, prise dans le même tas. R. Isaac bar R. Eliezer observa: lorsqu’un saa d’oblation est tombé dans un monceau entier et que pour l’en dégager on déclare que l’oblation de ce monceau s’y trouve renfermée, l’oblation se trouve être fixée par la place même où le saa est tombé d’abord.
Pnei Moshe non traduit
אמר תרומת הכרי הזה וזה בזה. כלומר היו שני כריים לפניו לתרום אותן ואמר על אחד תרומת הכרי הזה יהא בצפונו או בדרומו כדינו אליבא דחכמים ואמר על הכרי השני ושל זה יהא ג''כ בזה הכרי הראשון ולא פירש היכן:
א''ר יוחנן מקום וכו'. כלומר דקמ''ל דאע''ג דלא ציין בפירוש לתרומת כרי השני אפ''ה מהני מכיון דציין תרומת הראשון בו אמרינן דמקום המסויים שנסתיימה תרומת הראשון שם גם כן נסתיימה תרומתו של השני דכיון דאמר ושל זה בזה דעתו היה שאצל תרומת הראשון תהיה תרומת השני והוי כמו שציין מקום גם לתרומת השני:
רבי יצחק בר' לעזר בעי. דהשתא מכיון דאמרת דאם יש כאן מקום מסוים לתרומה אחת מהני נמי לקריאת שם תרומה שקרא לשנייה להיות אצלה ג''כ כמקום המסוים אי נימא דה''ה נמי לענין תרומה שנפלה דליהני לקריאת שם תרומה להיות אצלה ולדונה כמו שיש לה מקום מסוים כדנקט ואזיל:
סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי. ואותו הכרי של טבל הוא וכגון שנפלה למאה וא''כ אותה סאה תרומה דינה שתעלה ואינה עושה הכרי מדומע אלא ששוב אמר תרומת הכרי הזה בתוכו והשתא הבעיא אי נימא דה''נ אמרינן דמקום שנפלה אותה סאה של תרומה שם ג''כ נסתיימה תרומה של הכרי דמכיון דיש כאן תרומה ודאית שנפלה אותו המקום שאצלה הוי כמקום מסוים לקריאת שם של תרומת הכרי ונמצא עכשיו נתרבה התרומה ועושה לכל הכרי מדומע או לא ולא איפשיטא:
אָמַר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בִצְפוֹנוֹ מֵחֶצְיוֹ וּלְצָפוֹן מְדוּמֶּע דִּבְרֵי רִבִּי וְנָסַב פַּלְגָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין כִי חַד מִן אַרְבָּעָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹטֶל תְּרוּמָתוֹ מִצְּפוֹן צְפוֹנוֹ חַד מִן תּוֹמַנִייָא.
Traduction
Lorsqu’on indique l’oblation du monceau (111)Tossefta sur Terumot 4 dans la partie nord, toute la moitié tournée au nord est considérée comme mélange interdit, selon Rabbi, et l’on peut seulement utiliser l’autre moitié tournée au sud; selon les autres sages, on tire à travers le monceau deux diagonales formant la lettre X, de sorte qu’on a seulement à détacher un quart, le tout étant divisé en 4 parties égales, ou angles égaux. Selon R. Simon b. Gamliel, on prend l’oblation à l’extrême nord, divisant le tout en 8 parties et prenant la plus septentrionale d’entre elles.
Pnei Moshe non traduit
אמר תרומת הכרי הזה בצפונו. תוספתא היא במכלתין פ''ד:
מחציו ולצפון מדמע. דברי רבי. כדמפרש ואזיל לדברי רבי ונסב פלגא כלומר דס''ל דכל חציו של צפון הוא מדומע לתרומה ונוטל החציו של הכרי ולפי שלא פירש התרומה רואין כל החציו כמדומע:
וחכ''א עושה אותה כמין כי. כלומר שחולק את הכרי לשנים ואותו החלק של צפון חולקו עוד לשנים וזהו כמין כי יונית והחלק הצפון שבצפון זהו המדומע ונמצא חד מן ארבעה שהוא רובע הכרי מדומע:
רשב''ג אומר נוטל תרומתו מצפון צפונו. דס''ל דכמו שמחלק חלק הצפון לרחבו לחכמים דאמרי חולק את הכרי כמין כי כך הוא חולק עוד ג''כ לארכו של אותו החלק ונוטל ממה שהוא צפון צפונו לאורך ולרוחב ונמצא הוא חד מן תומניייא חלק השמינית שבכרי:
תְּרוּמַת שְׁנֵי כְּרִייִם כְּאַחַת מַהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא קִדְּשׁוּ מְדוּמָעִין.
Traduction
Lorsqu’on a déclaré que l’oblation de deux monceaux (112)Cf. (Dema• 7, 7) (9). T. 2, p. 219 sera contenu dans l’un d’eux (sans déterminer davantage), quelle sera la règle? Selon R. Yohanan, la partie sacrée fait partie de l’ensemble et elle est valable; selon R. Simon b. Lakish, cela ne se peut pas.
Pnei Moshe non traduit
תרומת שני כריים באחת מהו. אם היו לפניו שני כריים ואמר תרומה של שניהם בכרי אחד מהן וכגון שאמר בצפונו או בדרומו דאל''כ אין כאן מקום מסוים כלל ולא אמר כלום וכחכמים דמתני' אלא ודאי דסיים המקום ולא נודע באיזה מהן מהו הדין:
ר' יוחנן אומר קדשו מדומעין. כלומר הרי יש כאן תרומה אלא שלא נודע באיזה מהן ושניהן קידשו להיות מדומעין מהתרומה:
ר''ל סבר דלא קדשו כלל להיות מדומעין מכיון דלא נודע באיזה הכרי קבע התרומה והכי מייתי לפלוגתייהו לעיל בפ''ז דדמאי בהלכה ז':
אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בַּר שַׁמַּאי הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי סָאִין וּכְרִי אֶחָד וְאָמַר אֶחָד מִן הַסָּאוֹת הַלָּלוּ עֲשׂוּיָה תְרוּמָה עַל הַכְּרִי הַזֶּה קִידְּשָם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶהוּ. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כְּרִייִם וּסְאָה אַחַת וְאָמַר הֲרֵי זֶה תְרוּמָה עַל אֶחָד מִן הַכְּרִייִם הַלָּלוּ נִיתְקָן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ.
Traduction
R. Oshia bar Shammaï dit: si l’on a devant soi deux saa et un monceau entier, et que l’on dise: ''l’un de ces saa va servir d’oblation pour libérer ces monceaux'', la sanctification est effective, sans pouvoir indiquer lequel des deux est devenu sacré. De même, si l’on a devant soi deux monceaux et un saa, puis l’on dit: ''le saa servira à libérer l’oblation due pour l’un de ces monceaux'', l’un des monceaux se trouve libéré, bien qu’on ne sache pas lequel des deux l’est.
Pnei Moshe non traduit
קידשם ואין ידוע איזהו. כלומר סאה אחת מאותן שתי סאין תרומה היא אלא שאין ידוע איזו היא והרי שתיהן תרומה מספק וכן היו לפניו שני כריים וכו' ואמר על אותה סאה ה''ז תרומה על אחד מן שני כריים הללו ניתקן אחד מהן אבל אינו ידוע איזה היא שנתקן וכיון שכן שניהן טבל מספק:
רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה מִן מַה שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָא אָמַר לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מֵתִיבִין קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְשָׁתִיק. מַה עוֹבֵר לוֹקֶה אוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵינוֹ לוֹקֶה. מַה קִייֵם רִבִּי יוֹחָנָן מְלֵאָֽתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר. פָּתַר לָהּ בְּבִעוּר.
Traduction
R. Hama bar R. Oukba dit au nom de R. Yossé b. Hanina: parce qu’il est dit que l’on transgresse une interdiction, il est notoire que le fait accompli est valable (sans quoi, s’il ne profitait pas de l’acte, il n’y aurait pas de transgression). Le même dit aussi que cette transgression entraîne la peine des coups de lanière. R. Zeira raconte que l’on avait demandé à R. Yohanan s’il était d’avis d’appliquer cette peine; mais il se tut (et ne répondit rien). R. Jacob b. Aha survint et dit au nom de R. Yohanan que cette faute n’entraîne pas ladite peine. Comment cela se fait-il? (N’y a-t-il pas défense formelle)? C’est que, fut-il répondu, le verset invoqué par la Mishna: tu ne tarderas pas, etc., s’applique à l’obligation d’enlever de la maison en la 4e et 7e année tous les reliquats d’oblation au cohen ou lévites (116)Maasserasser Sheni, 5, 6 et 7. A quel moment a eu lieu la transgression? R. Hiya bar Aba répond: dès le commencement dès que l’on prélève une part due hors de son rang; selon R. Samuel bar R. Isaac, la transgression a lieu à la fin, lorsque les opérations ont été déplacées de leur ordre. Qu’importe laquelle de ces 2 limites est la vraie, puisqu’il y a toujours la transgression?
Pnei Moshe non traduit
גמ' מן מה שעובר בל''ת וכו'. כלומר דמפרש דמנלן דמה שעשה עשוי וקאמר דמהא גופיה ידעינן דאם עובר הוא בל''ת ולוקה על זה וכדמסיים ר' חמא בשם ר' יוסי ב''ת דס''ל דלוקה א''כ ממילא אתה יודע דמה שעשה עשוי דאל''ה אמאי לקי הא לא מהני מידי מאי דעביד:
מתיבין קומי ר' יוחנן. שאלו אותו הא דלקמיה והוא שתיק ולא השיב כלום:
מה עובר. דקתני במתני' אם לוקה הוא על שעבר הלאו הזה כשאר חייבי לאוין שבתורה או אינו לוקה כ''א עובר על הלאו בלבד. אתא ר' יעקב. וקאמר דבהדיא השיב ר' יוחנן ואמר אינו לוקה:
מה קיים ר' יוחנן וכו'. ומ''ש זה משאר לאוין:
פתר לה בביעור. דלא כאמר לאו זה אלא על הביעור המעשרות ולא על סדר הפרשתן:
אֵימָתַי הוּא עוֹבֵר. רִבִּי חִייָא בַּר בָּא אוֹמֵר מִתְּחִילָּה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר בְּסוֹף. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן לְסִירוּף הַכְּרִי נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר וָוא עוֹבֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אֵינוֹ עוֹבֵר.
Traduction
Il importe de savoir si le monceau entier est perdu et bon à brûler (ne pouvant être libéré des droits ultérieurs): selon R. Hiya b. Aba, qui prescrit la défense immédiate, on ne peut plus rien prélever (et dès lors le tout est perdu); au contraire, selon R. Samuel b. R. Isaac, la transgression n’ayant lieu qu’à la fin, le monceau entier n’est pas perdu. –
Pnei Moshe non traduit
אימתי הוא עובר. להא דתנינן במתני':
מתחילה. כשמקדים תרומה לבכורים כבר הוא עובר על הלאו:
בסוף. עד שיפריש הכל שלא על הסדר אז הוא עובר על לאו זה:
מה נפק מביניהון. כלומר הא ודאי איכא בינייהו אם אח''כ הפריש המעשרות כסדר דלר' שמואל אינו עובר אלא דקמ''ל דגם בהא דלקמיה איכא בינייהו:
לסירוף הכרי. נמי נפק מביניהון אם אחר שהקדים התרומה נשרף הכרי ולא היה יכול להפריש עוד שאר המעשרות דלר' חייא כבר עבר ולר' שמואל אינו עובר ואע''פ שלא תיקן כאן כלל להפריש השאר על הסדר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source